החלטה בתיק בש"א 2029/04

1.                  זוהי החלטה  בבקשת המבקש, ליתן לו רשות להתגונן מפני התביעה שהגישה נגדו  המשיבה, בסדר דין מקוצר. החלטתי  ליתן למבקש  רשות להתגונן, בטענה אחת מתוך הטענות שטען, וזאת ביחס  לחלק מסכום התביעה.

2.                  המשיבה, בנק מסחרי הגישה נגד המבקש (הנתבע מס' 3), ונגד שני נתבעים נוספים, תביעה לתשלום יתרת חוב בחשבון  הנתבעת מס' 1,  שהינה  חברת בע"מ. המבקש  והנתבע מס'  2, שהינם בעלי ענין בנתבעת מס' 1 , נתבעו  מכח ערבותם לחובותיה, ע"פ כתב ערבות מתמדת , עליו חתמו .

3.                  המבקש  הגיש "בקשה למחיקת כותרת ולמתן רשות להתגונן",  במסגרתה עתר  למחוק את הכותרת "בסדר דין מקוצר".  לחלופין  עתר לחייב את המשיבה,  למסור לו מסמכים  שהיו נחוצים  לו לטענתו, לצורך תיקון בקשתו, ולחלופין, עתר ליתן לו רשות להתגונן.

בהחלטתי  מיום 22.4.04, דחיתי את בקשת המבקש  למחיקת הכותרת. בהחלטה  האמורה, הוריתי למשיבה  למסור למבקש את המסמכים  שביקש, כנגד תשלום, והתרתי לו להגיש בקשת רשות להתגונן  מתוקנת,  לאחר המצאת  המסמכים.

המבקש  לא הגיש בקשת רשות להתגונן  מתוקנת, על אף  שהמסמכים  שביקש הומצאו  לו (כפי שאישרה ב"כ בעת הדיון בבקשה). 

4.                  בבקשת, טען המבקש בין היתר את הטענות הבאות:

א.            המבקש הינו  איש  מקצוע בתחום  המלגזות, ואין לו נסיון  או ידע ניהולי. המבקש

חבר  לשני  אנשים נוספים, שאחד מהם הינו הנתבע  מס' 2  מר  אליאב  רז,

(להלן: "רז") , לצורך  הקמת חברה שעיסוקה - מתן שירותי מלגזה, היא הנתבעת מס' 1 (להלן: "החברה") .

עם הזמן  פרש אחד השותפים, והמבקש  ורז נותרו  בעלי מניות  יחידים  בחברה.

ב.             לאחר הקמת החברה, פתח  רז חשבון בנק  עבור החברה אצל המשיבה.  המבקש ורז, חתמו  כערבים להתחייבויות  החברה כלפי המשיבה .

לטענת  המבקש, פרט לביקורו בסניף המשיבה, במועד  החתימה על כתב הערבות

לא  ביקר בסניף, ומי שניהל בפועל את כל ענייניה הכספיים  של החברה היה רז.

ג.       במהלך חודש יוני 2001, בעקבות חילוקי דעות  עם רז, עזב המבקש  את החברה, ורז  המשיך לנהל אותה לבדו. ביום 6.9.01, נחתם הסכם בין המבקש ובין רז, ובמסגרתו הוסכם, כי המבקש ימכור לרז את מניותיו בחברה, וכי המבקש  ישתחרר  מכל התחייבויות  החברה, לרבות  חובותיה לבנקים. המבקש סבר לטענתו, כי רז עמד בהתחייבותו כלפיו.

ד.          המשיבה לא פנתה  אל המבקש מעולם , בדרישה  או בהתראה  בענין חובה  של החברה כלפיה,  ולא שלחה אליו הודעות עדכון,  בדבר מצב חשבונה  של החברה, בדבר פעולות  שבוצעו  בחשבון , ובדבר שינוים בחוב הנערב, וזאת בניגוד לחובות המשיבה מכח חוק הבנקאות  (שירות ללקוח) תשמ"א - 1981, וכללי הבנקאות  (שירות  ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים ) תשנ"ב - 1992.

ה.         המשיבה  אפשרה לחברה,  למשוך כספים  מעבר למסגרת האשראי, וכן אפשרה ביצוע פעולות  אשר הגדילו את יתרת החובה בחשבון, חרף חריגת  החברה מן המסגרת  המאושרת.  המשיבה  גם הגדילה  את מסגרת האשראי  של החברה מ- 20,000 ש"ח ל- 50,000 ש"ח, מבלי  לידע את המבקש, וכאשר המבקש למד את הדבר רק לאחר הגשת התביעה.

לטענת  המבקש, המשיבה  אפשרה  לחברה למשוך כספי פקדון, על אף  שבאותו זמן  חרגה  יתרת החוב מן המסגרת המאושרת.

ו.       לטענת המבקש, לא פעלה המשיבה, למימוש  שש מלגזות ששועבדו  לטובתה.

ז.       לטענת המבקש, התנהגות המשיבה  היתה רשלנית, ופעולותיה בוצעו שלא כדין  ובחוסר תום לב, וחשפו  את המבקש לסיכון  בניגוד להסכמתו. לטענתו, אין הוא אחראי ליתרות החובה של החברה,  העולות על סך של  20,000 ש"ח.